טיפול זוגי

אם כן מדוע כל כך הרבה זוגות פונים לטיפול?

הניסיון שלי מראה כי יש סיבות רבות ומגוונות ואנסה לציין רק כמה מהם.

הכרה

 זוגיות מעצם טיבה מקפלת בתוכה מפגש קבוע ובלתי נמנע עם קונפליקטים שנובעים מכך שמדובר בשני אנשים שונים המנסים לרקום יצירה

הרמונית משותפת תוך מסע מפרך בתוך מעגלי החיים מה שגורם פעמים רבות לשחיקה ועייפות. היום יש יותר הכרה ביכולתם של גורם או גורמים חיצוניים לאו דווקא מקצועיים ,
כמו בני משפחה נוספים, חברים ממעגלים שונים מכרים וכד' לסייע, לייעץ לתמוך ולכוון בסוגיות וקשיים הקשורים לזוגיות. אם כן זוגות באים לטיפול כדי להתחדש ולרכוש כלים חדשים ונוספים לזוגיות שלהם

מודעות
יש היום יותר מודעות כי זוגיות וחיי משפחה יכולים להיות מספקים מהנים מאתגרים מעניינים ומאפשרים גדילה ומימוש עצמי של ביחד ולחוד ולא רק כורח(מודע או לא מודע),מצווה,
לחץ סביבתי, או תכתיב חברתי ותרבותי. אלבר קאמי אמר שאהבה זה כאשר שני בני זוג מסתכלים לאותו כיוון, אם כן איך עושים זאת טוב ולאורך זמן.
מה הם חומרי הדישון או התדלוק הנדרשים כדי שגינת הזוגיות תפרח....

אכזבה

אכזבה הינה שלב כמעט מובנה ונורמטיבי במעבר שבין התאהבות לאהבה.

 זמן קצר לאחר האהבה הרומנטית ולעיתים סוערת או לאחר מספר שנים מועטות מתחילה דעיכה הדרגתית או אפילו מידית בחיים הרגשיים של הזוג, יש הרגשה

ש"האושר שלנו ברח" " נכנסנו לשגרה" "זה לא האיש שהתחתנתי אתו" "היא לא מושכת אותי יותר" אנחנו לא יודעים מתי זה התחיל אבל הוא אף פעם

לא בבית",...היא תמיד עייפה כשאני רוצה להיות אתה....." אלו הם ביטויים נורמטיביים של תחילת קשר או של הזנחה ממושכת אצל זוגות ותיקים יותר ,
זוגות רבים "שוכחים" לשים את הזוגיות שלהם בסדר עדיפות ראשון כמו ההורות שלהם, הקריירה או חיי החברה שלהם, ולא מבינים איך ברח להם האושר שהיה,
איך התאדתה האהבה כלא הייתה. תחושות אלו של אובדן או משהוא שמחמיץ מעוררות חרדה ותסכול ומובילות פעמים רבות לקונפליקטים שליליים שבני הזוג אינם מצלחים

לפתור והם נעים במעגלים שחוזרים על עצמם לעיתים לאורך שנים. הרבה זוגות צעירים יפרקו את הקשר כתוצאה מקושי לעמוד בתסכול הזה ויצרו אשליה שהקשר

הבא יהיה טוב יותר האומנם? זוגות ותיקים יותר יחפשו טיפול מתוך הבנה ורצון לשנות לחזק את התא המשפחתי להחזיר לעצמם את תחושת הסיפוק והצמיחה

האישית האופטימיות והשמחה לתא המשפחתי שלהם

רצון לשינויי

לא מעט זוגות מגיעם כי הם רוצים שינויי. מה שנראה נפלא, מלהיב, אפשרי, מתאים, מוצלח, ומספק לפני כמה שנים מרגיש עכשיו בקושי נסבל, יש להם או לאחד 

מהם תחושה חזקה של תקיעות שהם לא מצליחים לשנות שום דבר, שכל הניסיונות שלהם לדבר , להשתדל, החזירו אותם לאותו מקום, אפילו המריבות נשמעות אותו הדבר,
הם עייפים מהמאבק הבלתי פוסק, ועל פי רוב בלתי יעיל לפתור ולהתמודד עם הקשיים והמצוקות. יש תחושה קשה של תסכול וחוסר אונים מול מציאות שנראית כיותר חזקה מהם,
המרירות הכעס התחושה ש"אני לא מובן" "לא מוערך" או האדישות מקבעת עוד יותר את תחושת התקיעות, "אנחנו חיים האחד לצד השני כמו שני קווים מקבילים " "אנחנו מאוד שונים" אני מרגישה לבד" " אנחנו אוהבים האחד את השני אבל זה לא הולך" "אני נשאר בגלל הילדים" " לא יודעת מה אני עושה פה" "אני תמיד זו שמדברת אבל הוא לא" כל אחד בטוח שהשני צריך להשתנות או "אני מוכן לשנות אבל אין לי פרטנרית" . מסקנות ואמירות אלו מבטאות אכן תקיעות בתוך דפוסי תקשורת בלתי יעילים שלא מאפשרים מספיק גמישות לצרכים משתנים של כל אחד מבני הזוג, או לעיתים צפיות בלתי מציאותיות מבן או בת הזוג. הם רוצים שינויי וגם מפחדים ממנו, לעיתים רק אחד מבני הזוג רוצה שינויי ולא יודע כיצד לעשות משא ומתן
על מנת להשיגו, ואילו השני לא רוצה לשנות כלום גם אם הקשר לא מספק ומתסכל, הוא מוצא סיפוקים ומענה לצרכיו מחוץ למסגרת הנישואין כמו בגידה, עבודת יתר, לימודי יתר,
טיפול בילדים, טיפוח תחביב שגוזל חלק ניכר משעות הפנאי וכד" הם יגיעו לטיפול עם אג'נדה גלויה או סמויה לסיים את הקשר או משום שאחד מבני הזוג לוחץ ללכת לטיפול,
ולשניהם תהיה בדרך כלל מוטיבציה נמוכה לשנות.

סימפטומים אחרים שאינם קשורים לכאורה לזוגיות

הצורך לשנות את דפוסי הקשר פעמים רבות אינו מודע כלל, ויושב על אמונה פנימית ותיקה שאי אפשר לשנות, אין טעם, מה שמוכר נראה כאפשרות יחידה, שינוי נקשר עם חוויות שליליות, צורך בשליטה , פחד וקושי לראות קשיים בממדים מציאותיים וכו', כתוצאה מכך מתפתחים סימפטומים שעל פניו נראים כלא קשורים למצב הקשר הזוגי. כמו למשל קשיים בתפקוד המיני, תחלואה פיזית תכופה, דכאון, חרדה, זוגות יגיעו לעיתים לטיפול עם בעיה אקוטית של אחד הילדים, או אירוע קשה או מורכב במשפחה המורחבת שירחיב סדקים שהיו קודם לכן.

לסיכום אפשר לאמר ש......